מאלול(המנוח) ואח' נ' איילון חב' לביטוח בע"מ

החלטה

זוהי בקשה מטעם הנתבעת (איילון חברה לביטוח בע"מ) לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 6.2.2012.

רקע

1.ביום 4.10.2011 הוגשה תביעתו של עיזבון המנוח אנס מאלול ז"ל והוריו (כיורשים וכתלויים) לפיצוי בגין נזקיהם על פי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. על פי המתואר בכתב התביעה, המנוח נסע ביום 24.5.2011 באוטובוס ציבורי, כשלפתע אירעה תאונת דרכים במהלכה נפגע המנוח אנושות ונפטר במקום.

2. ביום 13.12.2011, ומשלא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת, הגישו התובעים בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. התובעים צירפו לבקשתם אישור מסירה המעיד כי כתב התביעה הומצא לנתבעת עוד ביום 10.10.2011 במשרדיה שברחוב אבא הלל סילבר בר"ג. ביום 14.12.2011 הוריתי את הנתבעת להגיב לבקשה (זאת עד ליום 25.12.2011), אך היא חדלה מעשות כן, על אף שבתיק בית המשפט מתויק אישור מסירה – חתום בחותמת הנתבעת - מיום 22.12.2011.

3. ביום 10.1.2012 חזרו התובעים וביקשו מתן פסק דין בהיעדר הגנה ותגובה לבקשה הקודמת. ביום 16.1.2012 הוריתי את התובעים להגיש תצהיר לאימות גובה הנזק המופיע בתביעתם, על ראשיו השונים. ביום 24.1.2012 הגישו התובעים שני תצהירים כאמור, וביום 6.2.2012 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

4.חודש לאחר מכן, ביום 6.3.2012, הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין ומכאן החלטה זו.

תמצית עיקרי טענות הצדדים

5.הנתבעת עותרת לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעת בית המשפט. לטענתה, יש לבחון את בקשתה בהתאם לשני שיקולים עיקריים, כאשר החשוב שבהם הוא סיכויי הגנתה בפני התביעה והמשני הוא הסיבה בגינה לא הוגש כתב הגנה במועד. לדבריה, סיבת מחדלה אינה חלילה משום זלזול בהליך או במשיבים, אלא פרי טעות אנוש, שנעשתה בתום לב, אך בשל עומס עבודה. אשר לסיכויי הגנתה טוענת הנתבעת, כי כתנאי לקיומה של יריבות בין התובעים 2-3 (הורי המנוח) לבינה, יש להוכיח את היותם יורשים, דבר אשר לא נעשה ומעמיד בספק את התביעה. אשר לגובה הנזק הנפסק, נטען כי לא צוין מקום עבודתו של המנוח ולא הובאה כל אסמכתא להכנסותיו ומשכורותיו או סיכויי התקדמותו. עוד טוענת הנתבעת, כי המנוח היה תושב שטחים, אשר חזקת "השכר הממוצע במשק" אינה חלה עליו.

6.התובעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הנתבעת אומנם עותרת לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעת בית המשפט וטוענת כי המחדל הדיוני נבע מטעות אנוש, אלא שייתכנו מקרים בהם המחדל יהיה כה משמעותי עד כי הוא יאפיל על השיקול של סיכויי ההגנה. אמת כי המגמה בפסיקה היא שעל בית המשפט להתייחס ברוחב לב אל בקשות לביטול פסק דין, אך אין להיעתר להן כדבר שבשגרה. עוד טוענים התובעים, כי עיון בטענות הנתבעת מעלה כי אכן כתב התביעה נתקבל במשרדיה וחרף זאת לא טרחה היא להגיש כתב הגנה או בקשה להארכת מועד הגשת כתב הגנה. אין להיזקק לטענת עומס עבודה והדבר נכון בייחוד לגבי חברות ביטוח, משום שבכך יש כדי לתת לגיטימציה לאי ציות להחלטות בית המשפט או לאי עמידה במועדים. יתרה מכך, הנתבעת לא סתרה עובדת ידיעתה על קיומה של התביעה ועל אף שידעה כי בכוונת התובעים להגיש תביעתם, לא נקטה כל פעולה ולא התעניינה בנעשה בתיק.

דיון והכרעה

7.ככלל, משנתן בית המשפט את פסק הדין, שוב אין הוא רשאי לבטלו או לשנות ממנו. אחד החריגים לכלל זה, נעוץ במתן פסק דין במעמד צד אחד. הדבר מעוגן בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, הקובעת: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו ...".

8.במקרה שבפניי עותרת הנתבעת לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. טעם זה מתקיים מקום בו לא נפל פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, ובבקשה מטעם זה לעולם אין בידי המבקש זכות קנויה לדרוש את הביטול, והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרים אלו על בית המשפט להציג לעצמו שתי שאלות: האחת, מהי הסיבה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו; והשנייה, מהם סיכויי ההצלחה של הנתבע – המבקש, אם יבוטל פסק הדין ונתבע יורשה להתגונן במשפט. השאלה השנייה היא העיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית. אשר לדרישה הראייתית בשאלה השנייה, אין דורשים מהנתבע יותר מאשר ראיה לכאורה לביסוס סיכויי הגנתו (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)).

9.בית המשפט העליון קבע כי "במקרים בהם מוגשת מטעם הנתבע בקשה לביטול פסק-הדין, מחויב בית המשפט לשקול את הנימוקים שהעלה הנתבע לאיחור בהגשת כתב ההגנה, ובמיוחד מחויב הוא לשקול את סיכויי ההגנה של אותו נתבע ואת עיוות הדין שייגרם לו אם יינתן פסק-דין בהעדר הגנה" (עא 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008) מפי כב' השופט דנציגר). אשר לשאלה הראשונה, לטענת הנתבעת אי הגשת כתב ההגנה במועד נבעה "מטעות אנוש" ומ"עומס עבודה". מלבד שתי אמירות כלליות אלה, לא מציעה הנתבעת כל גרסה שיש בה כדי להסביר מדוע לא הוגש כתב ההגנה. אשר לשאלה השנייה, הנתבעת טוענת להיעדר יריבות עם התובעים 2-3, או למצער לכך שלא הוכיחו כי הם יורשיו הבלעדיים של המנוח. כן טוענת היא כי סכום הפיצויים שנפסק גבוה מזה שניתן לפסוק בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה.

10.כפי שכבר אמרנו, השאלה השנייה היא החשובה מבין השתיים, ובאשר אליה "אין הנתבע חייב להראות, כי הגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה, כי ההגנה אפשרית... על המבקש להראות, כי לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה." (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 356 (מהדורה תשעית 2007)). במקרה זה, בירור עד תום, של שאלת היריבות ושאלת אופן חישוב השתכרותו של המנוח, עשוי להוביל לתוצאה שונה, ולכן אני קובע כי הנתבעת עמדה בתנאי זה. אשר לשאלה הראשונה, אמנם חשיבותה פחותה, אך גם תחת הנחה זו, עדיין צריכה היתה הנתבעת לספק הסבר הולם ומפורט לסיבת התקלה ולא להסתפק ב"טענות כותרת".

11.אמנם נסיבותיו של תיק זה, לרבות המועד בו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין – 30 יום בדיוק לאחר חתימתו, אינן דוחקות בקלות למסקנה שיש להיעתר לבקשה. ואולם לאור המסקנה כי מחדלה של הנתבעת אינו עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי, אלא לכל היותר מעיד על רשלנותה, וכן לאור סיכויי ההגנה שהציגה הנתבעת, החלטתי להיעתר בסופו של דבר לבקשה. בית המשפט העליון קבע זה מכבר, כי "הזכות לביטול פסק-דין שניתן על-פי צד אחד – אילו ניתן לבקשת המבקשת – נחשבת כיום כזכות בעלת מימד חוקתי, הנגזרת מזכות הגישה לבית-המשפט. מכוח זכות זו עשוי בית-המשפט לבטל פסק שניתן במעמד צד אחד, בין מנימוקים אובייקטיביים ובין מנימוקים סובייקטיביים, העשויים, בראייה כוללת, להצדיק את ביטול הפסק" (רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים (22.5.2001), מפי כב' השופטת פרוקצ'יה; וראו גם ד' שוורץ, סדר דין אזרחי חידושים, תהליכים ומגמות, 114(2007)). ביטול הפסק ייעשה בכפוף לתשלום הוצאות ראויות בנסיבות העניין.

12.לפיכך, פסק הדין מיום 6.2.2012 מבוטל בזה, ועל הנתבעת לשאת בהוצאות התובעים בגין בקשתם למתן פסק דין בהיעדר הגנה בסך 15,000 ₪, זאת בתוך 30 יום ממתן החלטה זו. סכום זה נפסק ללא כל זיקה לתוצאות ההליך העיקרי. בנוסף, על הנתבעת להקדים ולהגיש בתוך 15 ימים מהיום ולא יאוחר מיום 10.5.2012 כתב הגנה בתיק.

בשולי הדברים אעיר, כי לאור התנהלותה של הנתבעת, שקלתי לפסוק הוצאות אף לטובת אוצר המדינה, אך משלא אפשרתי לה לטעון בעניין החלטתי להימנע מכך הפעם.

13.התיק נקבע לתזכורת פנימית ליום 13.5.2012.